לא מעט הורים מתלוננים בימינו שהילדים לא ממושמעים. ואכן, לא מעט מהילדים לא קשובים להוריהם. אבל הסיבה לכך לא נעוצה בהם אלא בנו, ההורים.
המילה 'גבולות' הפכה לשגורה בפינו כאשר אנחנו מדברים על חינוך ילדים, אבל הסיבה לכך שהיא הפכה שגורה היא בגלל שאנחנו מתקשים להציב גבולות ברורים, ומתקשים אף יותר לאכוף את אותם גבולות!
אז מה הפלא שהילדים עושים כרצונם? שהרי הם ילדים...
מה חשיבות הגבולות בחיי הילד?
נושא הגבולות חשוב מאוד בהתפתחות הילד, וחשוב במיוחד לילדים עם הפרעות קשב וריכוז.
• הגבולות מציבים מסגרת ברורה המגדירה להם מה מותר ומה אסור.
הילד חי בתוך חברה ועליו לנהוג בהתחשבות ברגשות ורצונות האחר בנוסף לשלו. הדרכת ההורים לעבר התנהגות נורמטיבית חברתית תסייע לילד לפתח ערכים כגון אמפתיה, כבוד ועוד.
• הגבולות מלמדים את הילדים דחיית סיפוקים ושליטה עצמית.
הילד עדיין נשלט על ידי דחפים לא מחושבים ומושכלים. עלינו ההורים ללמד אותו לשלוט באותם דחפים שכן בהמשך חייו הוא יהיה במסגרות שונות עם דרישות שונות, כגון בי"ס, חוגים, צבא ועוד, בהם יצטרך להפגין שליטה עצמית כדי להשתלב.
• הגבולות מארגנים לילד מסגרת בעולמו הפנימי.
הוא יודע מה צפוי לו באירועים החוזרים על עצמם, וזה מפחית חרדה קיומית של אי וודאות. ללא מסגרת הילד יכול ללכת 'לאיבוד' בתוך התחושות, הרגשות והרצונות שלו המשתנים תדיר וזה יכול לגרום לו להצפה רגשית ובלבול גדול. עלינו ההורים ליצור לו מסגרת יומית/שבועית בה הוא יודע מראש את התבנית הבסיסית ויודע כיצד להתנהל בתוכה.
• הגבולות מחנכים לעצמאות.
בתהליך ההתבגרות, גבולות אשר הוצבו וייושמו כראוי, יקנו למתבגר תחושה של שליטה עצמית, ידיעה לחשיבות בניית מסגרת ודרכי התנהגות חיובית.
אם כך, מדוע כה קשה להציב גבולות בימינו? או שמא קשה לאכוף אותם??
הורים רבים מרימים ידיים באוויר, נאנחים ואומרים "עשיתי הכל אבל הוא לא מקשיב לי. הרמתי ידיים".
אם כך, אני כאן להזכיר לנו, שאנחנו ההורים וזו אחריותנו ומחויבותנו לחנך כראוי את הילד גם כאשר קשה. ואכן, הילדים היום מאתגרים אותנו רבות מאחר והעידן בו הם גדלים שונה לחלוטין מהעידן בו אנו גדלנו ושיטות החינוך בהם אנחנו התחנכנו שונות ממה שמדריכים אותנו היום.
אבל נושא הגבולות היה ותמיד יישאר חשוב בחינוך מאחר והוא הכרח בהתפתחות האדם.
להורים רבים קשה להציב גבולות מאחר והם לא יודעים כיצד. הרבה פעמים הגבולות לא ברורים מספיק, לא מובנים ומובנים, לעיתים הגבולות נוקשים מדיי ולעיתים משתנים מדיי.
ואם נסכם זאת- הילד פשוט לא יודע מהם הגבולות אותם אתם מציבים ומאיזו סיבה!
אז מה עושים?
• קודם כל מקבלים החלטה מודעת ומשותפת, שלכם ההורים, שאתם מתחילים לעבוד על נושא של גבולות בבית. כאשר מקבלים החלטה מסוג זה, אתם צריכים לבוא מגויסים ונחושים למשימה ולא לוותר כאשר נהיה קשה!
• צרו רשימה המגדירה את הגבולות הבסיסיים להתנהלות הבית. לדוגמא: שעת קימה, שעת שינה, שעת הכנת שיעורי בית, משך זמן צפייה בטלוויזיה, במחשב וכו'. תתחילו בזה. הכינו מערכת לו"ז שבועית גדולה וקבועה אותה תוכלו לתלות במטבח, בחדר הילדים או בכל מקום אשר תראו לנכון.
• חישבו על דרכי גמול וענישה בהתאם לעמידה או אי עמידה בחוקים.
דרכי גמול-
o חיזוקים חיוביים- לתת שבחים כאשר הילד נוהג באופן ראוי כגון: "אתה מאוד אחראי בכך שאתה מכין שיעורים לבד". כאשר משבחים, כדאי לומר על מה אתם משבחים כך שהילד ידע מהי ההתנהגות הרצויה שכדאי לחזור עליה.
o יצירת טבלת תגמולים- הכינו לוח שבועי בה מפורטים בכל יום הכללים (שעת קימה, שעת הכנת השיעורים וכו'), בכל יום, כאשר הילד עומד במשימה הוא יקבל כוכב. כאשר יצבור כמות מסוימת של כוכבים (שאתם תחליטו) במהלך השבוע, הוא יקבל צ'ופר מתוך רשימת צ'ופרים שתצרו עמו יחדיו לפני כן.
*לילדים עם הפרעת קשב וריכוז, כדאי לתת צ'ופר קטן בסיום כל יום אם עמד בכמות מסוימת של משימות, וזאת מאחר שילדים אלה זקוקים למשוב בסמוך להתנהגות. אם תמתינו עמם לסוף השבוע, הוא כבר לא יזכור מה עשה או לא עשה נכון.
o הפתעות- מדי פעם הביאו מתנה או עשו משהו מהנה עם הילד ואמרו לו שזה בעקבות התנהגותו הטובה. הדבר יחזק אותו וידרבן אותו להמשיך לעשות את אשר הוא עושה טוב.
דרכי ענישה-
אם דרכי השכר אינם מועילים לאכיפת החוקים, אז ניתן להוסיף ענישה להתנהגות לא רצויה.
(אני באופן אישי מסתייגת מהמילה ענישה ומעדיפה לכנות זאת תוצאות שליליות עבור התנהגות לא רצויה.)
חשוב לקבוע את העונשים מראש ולידע את הילד על כך כדי להימנע מענישה אימפולסיבית ולא פרופורציונאלית למעשה.
o שלילת זכויות- אפשר לשלול מהילד זכויות כגון צפייה בטלוויזיה, שימוש במחשב, ניכוי מדמי הכיס וכו'.
o פסק זמן- ילדים צעירים יכולים להישלח לפסק זמן בחדרם למשך מספר דקות התואם את גילם (לדוגמא: ילד בן 7 יהיה בפסק זמן 7 דק'). אם הילד מסרב ללכת לחדר- קחו אותו ביד לשם. אם הוא יוצא מהחדר- החזירו אותו שוב ושוב ויידעו אותו שרק כאשר ישהה בחדר את משך הזמן שנקבע באופן רצוף, רק אז הוא יוכל לצאת. (הורים- לא להתייאש! )הרעיון בפסק זמן הוא מניעת תשומת לב לילד, לכן אם הוא צועק, משתולל או קורא לכם כאשר הוא בחדרו- התעלמו!
• שבו ושוחחו עם הילד (או ילדים), בצורה רגועה ולא כלאחר יד, כך שיבין שאתם הפעם רציניים.
אמרו לו מהם החוקים החדשים של הבית ושלו. לא להיכנס לוויכוחים ולעימותים, פשוט לומר את אשר החלטתם ושאתם מצפים שהוא ישתף עמכם פעולה. אפשר גם להסביר את חשיבותם- הילד, גם אם לא יראה זאת, יבין שאתם בעצם דואגים לרווחתו.
• ידעו אותו מהם הגמולים והעונשים הצפויים בהתאם להתנהגות.
• סיימו את השיחה בנימה חיובית ואוהבת.
למה לצפות?
אומר לכם עתה מראש- צפו לקשיים בהתחלה!
ילדים לא מקבלים באהדה רבה גבולות חדשים מאחר והם התנהלו עד עתה בחופשיות ובתחושת שליטה עליכם, עתה הם צריכים להיות קשובים וממושמעים לכם.
הם ינסו ויבדקו אתכם שוב ושוב האם אתם רציניים באכיפת החוקים. הם ינסו להוציא אתכם מכליכם כדי שתוותרו להם.
הם יצעקו, יבכו, ישתוללו ואפילו יקללו- לא להיכנע!
אחד הדברים שהופכים את ההורים לעבדים של הילדים זה כאשר הם אומרים משהו והם לא עומדים במילה שלהם לנוכח הרצונות של הילד. כאשר הילד מרגיש שעל ידי מניפולציות הוא יכול להשיג את מבוקשו, הוא תמיד ימשיך לעשות כך-
עד אשר תשימו לו גבול ברור שאומר "אין מעבר!" לאחר זמן מה של נחישות ועקביות, הבית יכנס אט אט להתנהלות רוטינית ושלווה.
בהצלחה!
